עכשיו כשפורים נגמר ואנחנו חוזרות לשגרה, אנחנו באמת בלי מסכות?
למה נשים מרגישות צורך להיות מושלמות כל הזמן?
ואיך זה משפיע על איכות החיים שלנו בפועל?
ולפני שאנחנו שואלות את עצמנו האם זה באמת שנשים מרגישות צורך כזה, קצת נתונים.
במחקר של יותר מ1,400 גברים ונשים מצאו את הפערים הבאים:
63% מהנשים מודאגות באופן תדיר מכך שיעשו טעות, לעומת 58% מהגברים
55% מהנשים מרגישות שהן לא יכולות להגיד "לא" לבקשה של בני המשפחה, לעומת 49% מהגברים.
47% מהנשים חושבות שלהיכשל במשימה אומר להיכשל כאדם. רק 38% מהגברים חושבים כך
ואולי הנתון המבאס ביותר
64% מהנשים לעומת 51% מהגברים, מרגישים שהם מודאגים לעיתים תכופות ממה שאחרים חושבים.
איך אפשר לעמוד בסטנדרטים האלה?
כך במחקר אחר מצאו שנשים מרוצות ממשימה רק אם היא מושלמת!
71% מהנשים בנות 20-40, 65% בגילאי 40-70
מעל חצי מהנשים מבועתות מהמחשבה להיות ממוצעות
ושליש מהנשים חושבות שהן לא ראויות לאהבה וקבלה אם הן לא יהיו מושלמות 🙁
מה קורה לנו כשאנחנו מנסות להיות מושלמות?
שני דברים הורסים לנו להינות ממי שאנחנו, כשאנחנו נאבקות להיות מישהי "מושלמת"
-
אנחנו בהכחשה- אם נכיר בבעיות שיש לנו, נסמן את החוסר מושלמות שלנו, את האנושיות הרגילה שלנו. אז אנחנו מעדיפות להגיד לעצמנו שזה זמני. ואז היובש למשל, הוא פטריה, סתם חוסר חשק או כל דבר אחר של שייך אלינו.
אבל כשאין בעיה אנחנו לא מחפשות פתרונות… ואז אנחנו אולי לא מכירות ב"פגמים", אבל אנחנו בהחלט חיות עם התסמינים שלהם. -
אנחנו בדחיינות- מושלמות היא להיות מסוגלת לעשות הכל נכון? כמו את כל הדברים לא.נשים סביבך. כי להגיד לא ולטפל בעצמך זה לא מושלם כלפי חוץ. זה מצריך שיהיו לך צרכים. למושלמת אין צרכים. נכון?
אז גם אם את יודעת שיש בעיה ההרגלים שלך מהווים מנגנון הגנה, על המסכה המושלמת.
עכשיו שאת רואה את המסכה, מה את אומרת מוכנה לנסות להוריד אותה?
כמו שאין אשמה בסכרת שמצריכה אינסוליין, אין שום שליטה על הסבירות שתסבלי מתסמיני הירידה באסטרוגן. עכשיו שיש לך פתרון, ואת מטפלת בעצמך, זה לא דבר ממש מושלם לעשות?
ההכרה מביאה איתה התקדמות להינות מהאת שאת. עכשיו. חג בלי מסכות שמח!
סימוכין מחקרי:
השאירי תגובה (כל השדות חובה)